טקסט ושירה: הפאנקשביל או הפאנקיר

נמצא לידך, נקרה בדרכך, ומייצר חווית גילוי עם עצמך, עם עוד חבר וחברה, עם זרים. רואים את הקיר, חולקים רגע עם חבר או עם בת זוג, ושניכם תיקחו דברים שונים מאותו הדבר ותראו אחד לשני דבר אחר לגמרי, מאותו דבר! כמו להביט על נוף מקרוב.

וכל פעם שתעברו ברחוב תוכלו לעצור לרגע ולהסתכל על הקיר, תחת פנס רחוב או בתחנה אחרי העבודה, בקפה השכונתי או אצל הספר.

הציפיה העיקרית מהפאנקשביל שהוא יהיה נוכח במרחב מבלי להשתלט עליו ויעורר אנשים להסתכל יותר בסביבה הקרובה ולהביט קצת יותר פנימה, כמו שמתרכזים בעלי כותרת או בעלה. לתת תשומת לב למה שנמצא מחוץ לעצמך ופוגש אותך בשיטוט אקראי.

—–לעומת מרבית הדברים ברחוב, הפאנקשביל מבקש לעצור אותך—–

הפאנקשביל הוא שילוב של פאנזין, מגזין עצמאי ללא מטרות רווח שנועד להביע על הנייר תחומי עניין שסוטים מהזרם המרכזי, לבין פאשקוויל, שזה אמצעי מהיר להעברת דעות, רעיונות ואידאלים בקהילה החרדית. במקור, ברומא של המאה ה-16 נועד להביע סאטירה על הממשל המקומי בוותיקן. תלייתו על הקיר פןנה לכל עין בציבור.

הפאנקשביל הוא מגזין קיר רב תחומי. המגזין כולל שירה, סיפורים, דעות, קומיקס, מתכונים מוחשיים ביותר, ביקורות על ספרות, מוזיקה, תיאטרון, אפונים ועוד. הגיליון הראשון מוקדש לשירה.

הפאנקיר יתלה על קירות רחוב, תחנות אוטובוס, עמודים, בתי עסק. תכניו של המגזין מנסים לגעת במוחשי וביומיומי, ברעיוני כמו פוליטיקה, אלוהים ורגשות. במה שביניהם כמו הסיבות לכך שאנחנו בוכים וצוחקים או איך צבע נמרח ומדגיש את עצמו לעומת אחרים.

—-כדי להיחשף אליו צריך להיות בחוץ—-