שוק תלפיות: "באהבתנו גוף הופך מקום"

במבנה שוק תלפיות – שנחשב לאחד המייצגים המובהקים של הסגנון הבינלאומי בישראל – תוצג תערוכה קבוצתית בה ייקחו חלק עשרות אמנים ואמניות. התערוכה עוסקת במרחב בו נמצא המבנה של שוק תלפיות שתוכנן על ידי האדריכל משה גרשטל ונחנך בשנת 1940. האמנים המשתתפים: ציקי אייזנברג, "חיפה – אירפורט מודרניזם משותף", ניסאן אסעד, דוריס ארקין, דוד בהר, דוד בן הרא"ש, יעל בלבן, גיא בר אמוץ, אורנה ברומברג, אביטל בר שי,אלכס גכט, חמודי גנאם, ולריה גסלב, תומר דקל, אמנון וולמן, דוד וקשטיין, מיקה חזן בלום, דוריס חכים, אורית חסון ולדר ואלי לולאי (רוקפור), זיו יונתן ולילי רתוק, פני הס יסעור, אביב יצחקי, שירה לגמן עם עדי קפלן ושחר כרמל, חיים דעואל לוסקי, מרק יאשאייב, רועי כהן ועוד רועי כהן, עפרי כנעני, שיר לייב, מוטי מזרחי, דפנה מרקמן, מריה סאלח מחמיד, ניצן סט, אורית סימן טוב, איריס סינטרה, יובל פייגלין, אור פיינרו, בלו סימיון פיינרו, פרויקט "היחידה להצלת עבודות אמנות אבודות" – טל בכור, סתיו פורגס – "שוק הקוסמטיקה האלטרנטיבי", בוטיק שווארמה עם הגר אפרת, ביני בוקט והופכות את היוצרות. אלון פרץ, לימור צרור, ינאי קלנר, צביקה קנטור, גיא רייביץ, מור רימר, נועם תורן, לאה אביר ואדם חאג' יחיא. עוד משתתפים תלמידי מגמת תקשורת, קולנוע וצילום של בית הספר הריאלי בחיפה. סטודנטים שנה ד' מהמחלקה לצילום בויצו בהנחיית האמן ראובן קופרמן: שחר טישלר, אסראא עתאמלה ועדי אביטבול. עוד יוקרן הסרט "נשות הבאוהאוס", באדיבות מכון גתה תל אביב.

ערב הפתיחה חמישי 28.11

17:00
מפגשים במיצב של האמן נועם תורן "מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל".
20:00
מופע מחול של דגה פדר ולהקת ביתא
20:45
תקלוט בשוק תלפיות

 

ערב הנעילה שבת 30.11

19:00
מופע מחול של אנסמבל ביכורי העתים עם לאה רוטשילד.
20:00
הופעה של אלי לולאי (רוקפור) בביצוע בכורה לשיר "באוהאוס חברתי", מילים: אורית חסון ולדר.

לפרטים על אירוע "בתים מבפנים" בשוק תלפיות

בין המוצגים בתערוכה:

"ציורי שוק"
דפנה מרקמן סינמנס

בשנה האחרונה הגיעה האמנית דפנה מרקמן לשוק תלפיות וציירה את אנשי השוק, וכך היא מספרת: "במסגרת באוהאוס חברתי, באוצרותה של גליה בר אור, אני רושמת בשוק תלפיות רישומים מהירים  של המוכרים ומציירת ציורים המתבססים על צילומים שאני מביימת בשיתוף עימם. בתהליך זה שמעתי סיפורים שמקורם בשנות השלושים של המאה הקודמת, על יזמות פמיניסטית שאז נתפסה רק כהישרדות. חוויתי את קשיי השוק הנובעים מהזנחה והתעמרות הרשויות. כמו ששי אמר לי: "לעבוד בשוק זה כמו לנהוג במכונית משנות החמישים". חוויתי את אהבת השוק והלקוחות. צחקתי, התווכחתי שוכנעתי ושכנעתי. כחובבת שוק ותיקה חשבתי שהכרתי את השוק ואנשיו היטב. נפרסו בפני רבדים חדשים תת קרקעיים עשירים ומרתקים ונשאר לי עוד הרבה לגלות". שיח גלריה בנוכחות אנשי שוק תלפיות והאמנית יתקיים במוצ"ש 30.11.19 בשעה 18:30, קומה שנייה במבנה השוק.

"אריה קריוקי"
רועי כהן

הקריוקי של רועי כהן מזמין לביצועי להיטים ציוניים למול אנדרטה של ארי שואג. רועי כהן פועל בהשראת קולנוע, טקסי יומיום, סמלים ודימויים אייקונים שמחליפים קשרי שייכות ומשאלה מתפוגגת לזהות קולקטיבית.

האריה של תל-חי מהבהב באנדרטה ממוכנת של רועי כהן כמו היה ליאו השואג של חברת אם.ג'י.אם, פעם מספר אחת בהוליווד. מעל סמלה זהרה כתובת: "אמנות לשם אמנות" (Ars Gratia Artis). אחר כך נמכרה עם האריה למליונר קרקוריאן, ובמכירה פומבית שקיים נמכרו הנעליים האדומות של דוריס מהקוסם מארץ עוץ. המיליונר מכר שטחי נדל"ן בלי הבחנה ובנה בלאס וגאס מלון בשם אם ג'י אם.

האריה של רועי כהן עוד מלהט מכנית בגיבורי תרבות עבר. קצת אפרורי, יש להודות, בהשוואה לחיפה האדומה של "לא כלום אתמול, מחר הכל". אלא שגם היא נדל"ן היום, כמו הזמן שעמד מלכת בבית השעון שהיה לנדל"ן – אתמול לא כלום, היום הכול. אם תרצו, אין זו אגדה, ארי מכני עוד יזנק, איך לא, באוהאוס קריוקי ציוני.

"עיר מחוקה"
מור רימר

צילומים מטופלים משכונת הדר והעיר התחתית מחוקים למחצה בצבע, כאשר רק נוף השמים והדקלים נותרים שלמים. "לעבודה יש נופך ביוגרפי, המחיקה של מבני העיר היא כמו בקשה לנקות את הנוף ורעשי העיר וליצור מרחבים ושמיים פתוחים, בדומה לנוף ילדותי בצפון הנגב", כותבת האמנית.

"נשות הבאוהאוס"
וידאו

באוהאוס הוא המולדת של האוונגרד ואבן היסוד של הארכיטקטורה המודרנית. היום, 100 שנים לאחר היווסדו, בוגרי באוהאוס ממשיכים להיות הדמויות הדומיננטיות בתולדות הארכיטקטורה והעיצוב. עם זאת השיח אודות הבאוהאוס נותר גברי בעיקרו. רק מעטים מודעים לתרומה המשמעותית שתרמו נשים לאקדמיה לעיצוב, ארכיטקטורה ואמנויות. זאת למרות שלנשים היה חלק מכריע בפוטנציאל החדשנות והיצירה. הסרט התיעודי "נשות הבאוהאוס" של סוזאנה רדלהוף (גרמניה 2019, עם כתוביות בעברית) הוא מחווה לאותן נשים שנשכחו. הוא מוכיח כי רעיון הבאוהאוס חי וקיים והוא גם סיפורן של נשים. מובא אליכם ממכון גתה ישראל ומרכז באוהאוס תל אביב.

הסרט יוקרן בתערוכה בשוק תלפיות ובהקרנה מיוחדת באודיטוריום הדריון בשבת 30.11, בלפור 22.

צילום
"הדר הכרמל המזרחית,
באוהאוס חברתי בתמורות הזמן".
אורית סימן טוב
טקסט: פרופ' יוסי בן ארצי

המרחב המשתרע ממזרח לרחוב ארלוזורוב ועד גדות נחל הגיבורים [ואדי רושמיה], ומרחוב עקיבא ועד רחוב יל"ג והחלוץ, היווה את מרחב ההתפשטות העיקרי של שכונת הדר הכרמל בשנות ה 30 וה -40 למאה העשרים. הדר הכרמל המקורית נתחמה מרחוב שמריהו לוין במערב ועד רחוב ארלוזורוב, והיא עברה כמה שלבי בנייה שהתאפיינו תחילה בסגנון אקלקטי של וילות גדולות, לאחר מכן של בתים משפחתיים צנועים ואחרי מאורעות תרפ"ט, כשהחל תהליך ההתבדלות של יהודים וערבים, התעצמה השכונה וצופפה, נוספו קומות מגורים ובהדרגה השתלט הסגנון הבין-לאומי המכונה 'באוהאוס' על המרחב. רחובות ירושלים ונורדאו משקפים התפתחות זו, והרחובות העליונים יותר משקפים כבר השתלטות מוחלטת של הסגנון. באזור זה התרכזו בעיקר בעלי אמצעים, סוחרים, קבלנים, פקידים ואנשי מעמד בינוני-גבוה וגבוה, והוא היה לגרעין של חיפה העברית. עם התגברות גלי העלייה של שנות ה 30 [ העלייה החמישית בעיקרה] – התפתחה חיפה העברית גם מזרחה, מעבר לתחום ההיסטורי של הדר הכרמל ולעבר ואיד רושמיה, ובמידה מסוימת גם במעלה הכרמל במרחב שזכה לכינוי הדר-עליון. גם הוא אופיין בבנייה דומה, וקלט יותר בעלי אמצעים ורוכשי דירות מאשר בני מעמד הפועלים ושכירי היום. הללו מצאו את מרחב המגורים העיקרי שלהם בעיר בחלק המזרחי של הדר, לאורך הרחובות מיכאל [ התבור], השילוח, בצלאל וגאולה, זבולון והרצוג [גלעד]. כאן התרכזה למעשה 'חיפה האדומה' בעיקרה: פועלים, בני המעמד הבינוני והנמוך ממנו, רובם שוכרי דירות בדמי מפתח או בשכירות ארוכת טווח. היו אלה משפחות יציבות, חופשיים ודתיים גם יחד, עיקרם יוצאי פולין ורוסיה, ואף חרדים שהתרכזו סביב סמינר בנות יעקב. סגנון הבנייה היה גם הוא הבאוהאוס – אבל פחות דקורטיבי, פשוט וצנוע יותר, חסכני ומכונס לעומת הבתים בהדר הכרמל המערבי יותר או זו של מעלה ההר. אשר על כן, היה זה מרחב של באוהאוס חברתי ששיקף את חיפה העובדת במיטבה: בתי ספר כמו גאולה או יבנה, תנועת הצופים ולצידה בני עקיבא, חנויות קטנות למכולת, ירקות ובשר, דגים, צרכי בית וכלי כתיבה, ומעט מאד עסקים בסף כניסה גבוה יותר.

בתמורות הזמן, דומה כי המרחב הזה משקף גם היום ריכוז באוהאוס שיש לו מאפיינים חברתיים דומים. את משפחות הפועלים שהתבססו תפסו בהדרגה דתיים ואחריהם חרדים, שמהווים היום כמעט מאה אחוז מתושבי האזור. החרדים לעדותיהם, ישיבותיהם, מוסדותיהם ואורח חייהם השתלטו על המרחב, והנציחו בכך את מקומו הקודם בהיררכיה העירונית. שוב היה זה המרחב של המעמד הנמוך מבחינה כלכלית, והשתכנותו במאות מבנים מרהיבים בחלקם של סגנון הבנייה הבין לאומי לא מותיר בהם רושם כלשהו. המרחב הציבורי עוד מוחזק קצת על ידי העירייה, אך המעברים, הסמטאות, ובעיקר החצרות הרחבות הפכו למערומי אשפה, גרוטאות וחפצים שמושלכים מהחלונות ללא יחס כלשהו למרחב המגורים. תוספות בנייה משונות באגפי המבנים, בגגות, סגירת המרפסות היפהפיות של הבתים המקוריים, חדרי המדרגות שהיוו אלמנט מרכזי דקורטיבי ופונקציונאלי שהפכו חשוכים וצרים, ומעל הכל-אדישות מוחלטת לנכס האדריכלי אליו נכנסו – מעידים על המעמד הנמוך צר העולמות המתגורר בהם.

מי שתר אחר משמעות באוהאוס חברתי – טוב יעשה אם יילך לסייר במרחב הזה – ויראה את תמורות הזמן, המשתקפות בתמורות החברתיות ובנוף האורבני ההולך ונוצר בו. הפוטנציאל עדיין קיים, אך דומה שלעיריית חיפה, כמו גם לדיירי המרחב הזה – הוא לא עתיד לחדש עלומיו גם אם יבוא המשיח הפופולארי כל כך בקרב המתגוררים בו.

"דרכה הלא-רצונית של הדרך"
דודי בן הרא"ש

הפרוייקט מציג פסלים שנוצרים בסדרה של תהליכים חומריים תוך שמירה על קשר פיזי ואינטימי עם העבודה. באמצעות חומרים שניתנים לעיבוד כמו צמנט, אמולסיית לטקס וברזל, מתקיים בתהליך מעין קשר ״משא ומתן״ בין היוצר ובין החומר, כלומר אין קשר ישיר בין הרצון ובין התוצאה. יש מקום ל״רצון״ של החומר בעצמו.

"בפרקטיקה שבה אני עובד יש כמה שלבים שראשיתם בקביעת דרך כלשהי. אני מתחיל לעקם מוטות ברזל עם הגוף לכדי צורה אמורפית כלשהי. לאחר מכן אני מכין נקודות עיגון – תליית חבלים מהתקרה או שאני מכין קונסטרוקציה שמונחת על הרצפה, אליהם אני מחבר יריעות ניילון. כשנקבעות נקודות ההתחלה, אני יוצק צמנט ואמולסיית לטקס אל תוך היריעות ומשלב פנימה את מוטות הברזל. אני לא מנסה בדיוק לקבע את הצורה הסופית של היצירה, אלה מעוניין לראות, להקשיב, מה החומר "רוצה". תוך כדי עבודה אני משפיע על הצורה, על ה"ווליום", על תוכן היריעות באמצעות השענה, מתיחה ותליית חפצים מגוונים. סדרת תהליכים זו מובילה לתוצאה עם אלמנטים בלתי צפויים", כותב האמן.

"מצולם לתלפיות"

תערוכת צילום שהיא תוצר של שיתוף פעולה בין תלמידי כיתה י"ב במגמת תקשורת קולנוע וצילום של בית הספר הריאלי בחיפה לבין המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, בהובלתה של אדר' נעמה נאמן מזרחי, מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי. בתהליך הצילום התרחש מפגש בין דמיון, אדם ומקום ובו נתנו התלמידים למרחב של מבנה שוק תלפיות להצית את דמיונם. תצלומים אלה משקפים דימויים שהסיור במבנה עורר בהם. התלמידים המציגים: אליק ירין, אמר מיכל, בר שחף, דרורי גיל, הרמן נגה, וולף מיכל, וינר אורין, זיו עמית, לוגסי יובל, ליבמן רז, לין מאי, ליבי לינקר, אמור אביחי, נסים שיר, פודולר דניאל, פרידמן ירדן, רואש נועה, רוסיאשוילי עדי, שלפמן יונית.
מורות המגמה: ד"ר טלי הראל אבן וגב' יעל שחר